לא 'סיעודי מספיק'? לאחרונה התפרסם כי במסגרת חוק ההסדרים, משרד האוצר הציע תיקון לנהלי ביטוח לאומי שישנה מקצה לקצה את מדיניות המוסד כלפי קשישים ברמת סיעוד נמוכה, כלומר דרגת סיעוד 1 או 2. בדרגות אלו נמצאים כ-100,000 קשישים נכון להיום, כשליש מהקשישים הסיעודיים בישראל. כך שלמעשה, מאות מיליוני שקלים עשויים להתנייד לצרכים אחרים במדינה, אם תיקון החוק אכן יעבור בכנסת וייושם. אך מהו למעשה התיקון המוצע? מה מטרתו? האם הוא תואם את האינטרס הציבורי? ולאן ישוייכו מאות מיליוני השקלים שיילקחו מן הקשישים הסיעודיים, במידה והתיקון אכן יעבור?
דרגת סיעוד אחת פחות מדי
נכון לימינו, הביטוח הלאומי מעניק סיוע לקשישים סיעודיים בדמות טיפול סיעודי וגמלה – בהתאם לבקשת המבוטח ובהתאם לרמת התלות שלו או שלה. ישנן 6 דרגות סיעוד: ככל שמספר הדרגה גבוה יותר, כך זכאי המבוטח ליותר שעות טיפול סיעודי ו\או סיוע כספי. אך התיקון שמציע בימים אלה משרד האוצר לחוק ההסדרים טומן בחובו את ביטול האופציה לטיפול סיעודי עבור זכאי דרגת סיעוד 1 ו-2. במקום זאת, על פי התיקון, יקבלו אותם קשישים סיעודיים קצבה מופחתת מאוד או שירותים אחרים. יש לציין כי תיקון חוק זה לא מתוכנן להיות מיושם על קשישים זכאי דרגת סיעוד 1 ו-2 שכבר מקבלים את הסיוע מהמדינה.
התיקון הפוטנציאלי הזה לחוק מגיע, ככל הנראה, כתגובה לרפורמה בקצבאות הסיעוד מ-2018, שנועדה לעזור לביטוח לאומי ולתת למוסד מרווח נשימה: המדינה הוסיפה לביטוח הלאומי עוד 2 מיליארד ש"ח על מנת לתת מענה למספר העולה של הקשישים מבקשי קצבת סיעוד וטיפול סיעודי. אך בפועל תשלומי המוסד לציבור מבקשי הסיוע קפצו ב-6 מיליארד בשנה. הצעת החוק המדוברת למעשה מבקשת להשיב את אותם מיליארדים 'אבודים'.
לאן יגיע כל הכסף שיילקח מקצבאות הסיעוד והטיפול הסיעודי? התכנון, לפי התיקון לחוק, הוא להעביר כחצי מיליארד שקלים לשירותים עבור קשישים, דוגמת שירותי מניעת הידרדרות. חלק מהכספים יגיעו למשרד הרווחה לשם מימון שירותים לאזרחים ותיקים בקהילה, דוגמת מרכזי יום לקשיש. אך במבט על, האם שינוי פוטנציאלי זה עתיד להיטיב עם הקשישים הסיעודיים?
נופלים בין הכיסאות
יש לזכור כי אוכלוסיית ישראל מזדקנת. משמעות הדבר היא שאם התיקון לחוק יאושר, עשרות ואולי מאות אלפי קשישים, שעתידים היו להיות זכאים לסיוע מביטוח לאומי בשל מצבם הסיעודי, לא יקבלו כמעט דבר מהמדינה. חשוב לציין, בהקשר זה, כי כשני שלישים מהקשישים מקבלי הסיוע כיום והמשתייכים לדרגות הסיעוד הנמוכות, בחרו בשירותי טיפול סיעודי חלקיים או אף מלאים.
למעשה, ולמרבה הצער, קשישים רבים בישראל חיים בסיטואציה בה טיפול סיעודי הוא הכרחי עבורם לתפקוד נורמטיבי, גם אם הם בדרגות סיעוד נמוכות. קשישים רבים כאן חיים בגפם, הרחק מילדיהם, ונאלצים להסתמך על המדינה שתעניק להם סיוע סיעודי של לפחות כמה שעות בשבוע. קשישים רבים בדרגות סיעוד נמוכות החיים בגפם אמנם מסוגלים לבצע מגוון פעולות הנחוצות להתנהלות יום-יומית תקינה (דוגמת רחצה, הכנת אוכל, ניקיון וקניות) אך הפעולות הללו עדיין קשות להם, ונעשות קשות יותר ויותר עם הזמן. הם אמנם יכולים לבצען, אך הן עלולות לסכן אותם באם חלילה ייפגעו במהלך ביצוע פעולה המצריכה מאמץ גופני. כך שלמעשה, התיקון לחוק ההסדרים עלול ממש להפקיר מאות אלפי קשישים סיעודיים זכאי דרגת סיעוד 1-2, כשבעצם הם ייפלו בין הכיסאות של הסיוע מביטוח לאומי.
התיקון לחוק למעשה מתעלם מהעובדה שישנם לא מעט קשישים ברמות סיעוד נמוכות המתקשים או מפחדים לצאת מביתם כדי ללכת למרכזי יום. בדומה לכך, ישנם קשישים רבים המתקשים להגיע לקופות החולים לשירותי מניעת הידרדרות. כך שלמעשה יוצא שאותו קשיש ששילם כל חייו לביטוח לאומי, עתיד לקבל פחות – ופחות מקשישים אחרים רק כי הוא לא 'סיעודי מספיק'.
יצא שכרו בהפסדו?
אין ספק שיש צורך בתהליכי התייעלות ומיטוב ניצול משאבים בכל מקום. מדיניות הביטוח הלאומי הנוכחית אכן דורשת תיקונים ושיפורים, כמו בכל גוף ממשלתי אחר. אך דומה והצעד הזה, אם אכן יבוצע, יגרום להפסד כפול: הקשישים בעלי דרגת סיעוד נמוכה עלולים לאמץ את עצמם יתר על המידה על מנת לבצע מטלות יום-יומיות אותן הם מתקשים לבצע – ובעצם כך לסכן את בריאותם. תלותם בבני משפחתם תגבר. ילדיהם של אותם קשישים סיעודיים עתידים למצוא עצמם מחליפים את המדינה במילוי תפקיד הטיפול הסיעודי בהוריהם. כך יוצא למעשה, שהאזרח הקשיש ממשיך לשלם את אותם כספים, אך עם השנים יקבל פחות ופחות מהמדינה.
האם התיקון לחוק יעבור? עוד מוקדם לדעת. אך חשוב להיות עם האצבע על הדופק ולהתכונן מראש לכל תרחיש.
