גירושין היא תופעה שכיחה ומוכרת בישראל. הערכאות המנהלות את הליך הגירושין הן בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הדתי ע"פ דתם של בני הזוג. אם שני בני הזוג יהודים – בית הדין הדתי יהיה בית הדין הרבני.
במאמר זה אציג את ההבדלים בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים.
הבדלים בסדרי הדין
באופן עקרוני, סדרי הדין בבתי הדין הרבניים נקבעים לפי הדין הדתי, דהיינו המשפט העברי, וסדרי הדין בבתי המשפט לענייני משפחה נקבעים לפי הדין האזרחי, כלומר חקיקה מודרנית, פסיקה וכדומה.
במילים אחרות, בתי המשפט לענייני משפחה מחויבים לפעול לפי אותה חקיקה ו/או פסיקה, אך בבתי הדין הרבניים, המונח "תקדים מחייב" – לא קיים. אמנם, כאמור, בתי הדין הרבניים פועלים בהתאם לכללי המשפט העברי, כלומר לדברי חכמים שנפסקו בעבר, אך בתי דין אזוריים אינם כפופים להכרעות קודמות של בית הדין הרבני הגדול. זאת עקב תפיסתם העצמית של דייני בתי הדין האזוריים – שמבחינתם, רמת סמכותם ורמת הלגיטימיות החברתית שלהם זהה לרמות אלו של דייני בית הדין הרבני הגדול.
אציין, כי בבג"צ 3914/92 לב נ' ביה"ד הרבני, מציין השופט אהרן ברק שכיום, כאשר אנו חיים בעידן שבו קיימים חוקי יסוד וישנה חשיבות רבה לזכויות האדם השונות, הדבר מחייב את בתי הדין הרבניים לשמור על עקרונות אלו בהפעלת סמכותם.
למידע נוסף, ראה: https://www.todivorce.co.il/
הבדלים בנוגע לראיות
קיים הבדל בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים בכל הנוגע לראיות. לדוגמה, בבתי הדין הרבניים, נשים ומחללי שבת, בעיקרון פסולים מלהעיד. ההגבלות הנ"ל התמתנו לאורך השנים, תוך הבנה שאם הן תימשכנה, הרוב הגדול של הציבור בישראל לא יוכל להעיד בבתי הדין הרבניים.
בנוסף, קיימות ראיות שבבית הדין הרבני הן קבילות ובבתי המשפט לענייני משפחה הן פסולות. לדוגמה, ראיות שהושגו באמצעות פגיעה בפרטיות.
סמכויות משותפות לשתי הערכאות
לצד ההבדלים בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים, יש לציין שלא מדובר בשתי ערכאות ששונות לחלוטין זו מזו, אלא יש בהן גם מן המשותף.
ראשית, לשתי הערכאות יש, כמובן, סמכות לדון בענייני גירושין. הערכאה שדנה בכל מקרה גירושין נקבעת לפי "מירוץ הסמכויות" – הערכאה שאליה הוגשה תביעת הגירושין ראשונה, מקבלת סמכות בלעדית לדון בנושא.
לצד הסמכות לדון בענייני גירושין, לשתי הערכאות סמכות לדון בנושא מזונות. האישה יכולה לבחור, אם התביעה אינה אגב גירושין, האם בית המשפט לענייני משפחה ידון בנושא המזונות או שמא יהיה זה בית הדין הרבני.
לסיכום, קיימים הבדלים משמעותיים בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים. למשל, בתי הדין הרבניים פועלים לפי הדין הדתי, ובתי המשפט לענייני משפחה פועלים לפי הדין האזרחי. בנוסף, בבתי הדין הרבניים אין "תקדים מחייב" – בתי הדין האזוריים אינם כפופים להכרעות קודמות של בית הדין הרבני הגדול.
כמו כן, בתי הדין הרבניים בעיקרון פוסלים נשים ומחללי שבת מלהעיד (אם כי הגבלות אלו התמתנו לאורך השנים), וכן בתי המשפט לענייני משפחה פוסלים ראיות שהושגו באמצעות פגיעה בפרטיות.
לצד כל אלה, לשתי הערכאות יש גם מן המשותף, כמו הסמכות לדון בענייני גירושין, וכן בנושא מזונות, כשהתביעה אינה אגב גירושין.
